בסוף שנות התשעים, עשרות ערים ויישובים במרכז הארץ נהנו מתנופת פיתוח: ראשון לציון התרחבה דרומה, נס ציונה הפכה ליעד מבוקש למגורים, רמלה החלה בשדרוג שכונות ותיקות. בתוך המפה הזאת, העיר באר יעקב נותרה מאחור. יישוב קטן, עם תדמית בעייתית, מעט תמיכה ממשלתית, ורוב הקרקעות בו פרטיות ולא קרקעות מדינה. על פניו, מדובר היה באזור שיש לו פוטנציאל: קרבה למרכז הארץ, זמינות תחבורתית, שטחים פתוחים. אבל דבר אחד חסר היה בבאר יעקב ולא היה ניתן להתגבר עליו באמצעות יזמות רגילה: תשתית תומכת לפיתוח אורבני, ובעיקר – פתרון ביוב.
חסם השפכים: בעיה תשתיתית שהקפיאה פיתוח
אחד החסמים המרכזיים להתפתחות יישוב כמו באר יעקב היה מערכת הטיפול בשפכים. השפד"ן, מפעל הטיהור האזורי הגדול, לא היה ערוך לקליטת שפכים מיישובים נוספים באותה תקופה. הביוב של באר יעקב לא יכול היה להתנקז למערכת קיימת, והמשמעות הייתה ברורה: ללא תשתית ביוב מוסדרת, לא ניתן היה לאשר בנייה חדשה.
המצב יצר קיפאון כמעט מוחלט בתוכניות לפיתוח היישוב. יזמים נרתעו מהשקעות, תוכניות בינוי עוכבו, ובאר יעקב נותרה מאחור.
יוזמה פרטית במצב של חוסר פתרון
בסוף שנות התשעים, כשהפערים באזור החלו להתחדד, היה זה היזם פרדי רובינסון מנכ"ל רסידו שזיהה את הפוטנציאל הטמון בבאר יעקב, חרף החסמים. דרך קבוצת רסידו, חתם רובינסון על חוזה עם חברת לור"ם (היום לנדקו), חברה ממשלתית שתפקידה היה לקדם פיתוח קרקעות.
במסגרת ההסכם, קיבלה רסידו על עצמה אחריות מלאה: הכנת תוכנית אב לבאר יעקב, קידום תוכניות מתאר, תכנון מערכות תשתית של מים, ביוב, תחבורה, והנעת תהליך הפיתוח בעיר.
"אנשים חושבים שתשתית זו רק טכניקה, מבחינתי זו אסטרטגיה. אם אין תשתית, אין בנייה, אין אוכלוסייה, אין קהילה. זה הבסיס לכל מהלך התחדשות", אומר פרדי רובינסון, שהוביל את הקמת מערך התשתיות בעיר. לדבריו, ההחלטה לקבל אחריות מלאה ולבנות את הכול מהקרקע, תרתי משמע, הייתה לא רק פתרון הכרחי, אלא חזון.
הקמת המט"ש – תנאי מקדים לכל פיתוח
על רקע הצורך הדחוף, הוקם קונסורציום של שלוש חברות, ביוזמת רסידו, לקידום הוצאת מכרז ולהקמת מתקן טיהור השפכים איילון.
המתקן נועד לטפל בשפכים של מספר ערים, כולל באר יעקב, נס ציונה, רמלה, ראשון לציון ושוהם. והיום, לאחר הרחבות ושדרוגים, הוא מתמודד עם נפח של כ־75,000 מ"ק שפכים ביום, בטיפול שלישוני.
הקמת המתקן יצרה בסיס תשתיתי שאיפשר להתחיל לקדם תוכניות בנייה רחבות בבאר יעקב. תוכנית האב של העיר נכנסה להילוך גבוה, וכבר בתחילת שנות ה־2000 החלו להירשם התחלות בנייה משמעותיות.
מהפך שנבנה מתשתיות
תוך פחות משני עשורים, באר יעקב שינתה את פניה. היישוב הקטן הפך לעיר מתפתחת, עם ביקוש גבוה למגורים ולפיתוח מואץ של שכונות חדשות. העובדה שהתשתית הקדימה את הבנייה אפשרה לעיר לצמוח בצורה מבוקרת, ללא עיכובים תכנוניים מהותיים.
המהלך שנעשה בבאר יעקב מדגים עיקרון ברור: פיתוח עירוני בר־קיימא מתחיל הרבה לפני היתרי הבנייה, והוא מתבסס על יצירת תשתיות שיודעות להכיל את הצמיחה. במקרה של באר יעקב, ההחלטה להקים מתקן טיהור ייעודי לא הייתה רק פתרון טכני, אלא מהלך אסטרטגי שהגדיר מחדש את עתיד האזור.
